טהרת המשפחה

לימוד והדרכה

קדיש

אמירת קדיש לעילוי נשמה

הכשרת מטבחים

אוכל כשר מתחיל במטבח

מרכז החסד

חלוקת מזון לנזקקים

חגים ואירועים

פעילות ואירועים במעגל השנה

כולל ל’גיל הזהב’

שיעורי תורה לפנסיונרים

מועדון 13

לימוד והכנה לבר מצווה

תפילין ומזוזות

בדיקה ורכישה

רעיון החודש

 

זכירה וגאולה

ימי "בין המצרים" הם ימי זכרון לחורבן בית המקדש, ולתחלת הגלות של עמנו. בימים אלו עלינו לזכור ולהזכיר את ענין הגלות והחורבן, ובעיקר את הסיבה וגורם למצב זה, כפי שהדברים מפורשים בתנ"ך, וכביטוי חז"ל בתפלה שהתקינו: "ומפני חטאינו גלינו מארצנו".
זכירה אמיתית היא כזו שמביאה לידי מעשה, כדי שיהא תועלת בזכירה. במיוחד צריכה הזכירה להביא לידי מעשה אשר יסייע לתיקון גורמי הגלות והחורבן. זכירה שתביא לידי מעשה כזה – תקרב את הגאולה.
זכירה כזו מביאה באופן ישיר את הגאולה.

* *

בין העבודות הרוחניות שעל כל יהודי לבצע, ולהביא באמצעותן את הגאולה, ישנן כאלה הממחישות את הגאולה, ובכך הן מזרזות יותר את הגאולה השלימה.
איזו עבודה רוחנית ממחישה, כאילו, את הגאולה?
לאמתו של דבר כל לימוד תורה יוצר חירות מיידית ומוחשית, שהרי אמרו חז"ל: "אין לך כל לימוד תורה יוצר חירות מיידית ומוחשית, שהרי אמרו חז"ל: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה".
אלא שישנו סוג מיוחד של לימוד-תורה שבאמצעותו נעשית החירות מוחשית יותר וגלויה.
הכוונה ללימוד ענינים הקשורים בבנין בית המקדש: צורת הבית, פרטי בנייתו, ועבודת הקרבנות – כפי שאלה מתבטאים בתנ"ך, בדברי חז"ל ובהלכה.
בהזדמנויות שונות מסבירים לנו חז"ל את חשיבות העיסוק בפרטים ההלכתיים של בית המקדש. כך אומרים חז"ל במדרש: "הואיל ואתם מתעסקים בו – כאילו אתם בונים אותו".
גם כאשר יחזקאל הנביא נצטוה להגיד לבני ישראל את "צורת הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו" – מספרים לנו חז"ל כי בתגובה על כך הביע יחזקאל לפני הקב"ה את פליאתו על כך, שכן בני ישראל היו אז בגלות. על כך נאמר לו שעל ידי זה "מעלה אני עליהם כאילו הם עסוקים בבנינו".
כך היה גם בתקופת מרדכי הצדיק, לאחר שהמן הרשע הביא לגזירת כליה של עם ישראל, אנשים נשים וטף, הרי כשנפגש עם מרדכי ראה אותו יושב ועוסק עם תלמידיו בהלכות הקרבת העומר, ולפי חז"ל הבין אז כי מזימתו השטנית הופרה.
הבה ונתבונן: באויר ריחפה אז סכנה רצינית של השמדת העם כולו. בני ישראל מפוזרים ומפורדים בין העמים. בית המקדש שרוי בחורבנו והארץ בשממונה. בתוך כל זה יושב מרדכי ועוסק עם תלמידיו בדיני הקרבת העומר. כאילו בית המקדש עומד על מכונו, והדאגה היחידה היא כיצד להקריב את העומר.
זו התשובה הניצחת לכל אומות העולם ולכל ביטויי הגלות שבכל דור: הרגשת חרות וגאולה והמחשת הגאולה באמצעות התורה.
העיסוק ב"תורת הבית" יוצר בנפש את תחושת הבטחון והודאות בגאולה הקרובה יחד עם הצפיה לכך. יש בדבר גם מעין הכרזה והצהרה באזני העולם כולו שעם ישראל עתיד בקרוב להיגאל ולקיים את כל עבודות בית המקדש כהלכתן.
הגוי רואה את היהודי מתהלך לו טרוד ודאוג, ולשאלתו מסביר לו היהודי כי הוא טרוד בחישוב מדות בית המקדש, ולכן הוא מתעמק במסכת מדות. הגוי נוכח לדעת כי בטחונו של היהודי בישועת ה' גדולה כל כך עד שלדידו כבר עתה הגלות כאילו אינה מתקיימת.
לסיכום מעשי: בימי "בין המצרים" יש ללמוד את "תורת הבית" – בספר יחזקאל (שבתורה שבכתב) במסכת מדות (שבתורה שבעל-פה) ובהלכות בית הבחירה (בספר "משנה תורה" להרמב"ם), וכן את הלכות הגאולה (בהלכות מלכים).
כשם שאמרו חז"ל: "כל העוסק בתורת עולה – כאילו הקריב עולה" כך יצרף הקב"ה את ה"מחשבה טובה", שבעיון בתורת הבית, למעשה, ובמיוחד את העיסוק המילולי, שהרי דיבור נחשב כ"מעשה זוטא" ויחיש את המעשה של בנין בית המקדש השלישי בגאולה השלימה והאמיתית עם ביאת משיח צדקנו.

* *

הלכות הגאולה באות בצורה מסכמת בספר "משנה תורה" (לרמב"ם) בשני פרקים מיוחדים – פרק אחד עשר ופרק שנים עשר מ"הלכות מלכים ומלחמותיהם".
הרמב"ם פותח פרק זה במלים: "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה – לממשלה הראשונה – ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרים כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם". ובהמשך הדברים: "וכל מי שאינו מאמין בו או שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובשמה רבינו, שהרי התורה העידה עליו".
בהלכה ד' מפרק י"א הוא כותב: "ואם יעמוד מלך מבית דוד, הוגה בתורה
ועוסק במצוות כדוד אביו – כפי תורה שבכתב ושבעל פה – ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמת ה' וינצח, הרי זה בחזקת שהוא משיח. אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי, ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד, שנאמר: כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד".
דברים אלה מנוסחים בצורת פסק – הלכה בספר שהוא ספר פסקים והלכות. ובכך התוקף המיוחד של הדברים, בשונה מדברים המופיעים בספרי דרוש ומחשבה. לגבי מדרשים וכיוצא בהם, ידוע שנועדו יותר ללימוד תורה ("דרוש וקבל שכור") מאשר להלכה למעשה (ולכן הם יכולים להיות מבוססים על דעות שאין הלכה כמותן, אף כי גם על כך נאמר: "אלו ואלו – דברי אלוקים חיים"). לעומתם ספרי הלכה באו לקבוע בצורה החלטית ונחרצת דברים האמורים להיות מעשיים ובפועל ממשי.
ידוע גם שפסקי הרמב"ם שלא מצויינת לגביהם שום "השגה" או מחלוקת, מצד הפוסקים הרבהים שלאחריו – הרי הם נחלת כל הפוסקים, מתוך הנחה שכולם מסכימים לפסקיו.
לאור כל זה ברור שההלכות לפנינו הן הן המעשיות ומבטאות את דברי ופרטי הגאולה כפי שיהיו באמת באופן ממשי ביותר, וזאת על דעת הכל, כאמור.
בכלל זה גם סדר ההתרחשויות, מבחינת הקדימה והאיחור, שיהא כמותווה בפרקי הגאולה של הרמב"ם. מכאן ברור, אגב, שגם ה"אתחלתא דגאולה" (התחלת הגאולה) או "ראשית צמיחת גאולתנו" צפויה להיות אך ורק בהתאם לסדרים המפורטים בהלכה. לפני קיום התנאים הללו ("מלך מבית דוד" שיתנהג כאמור "ויכוף כל ישראל" – מבלי להתחשב בדמוקרטיה… - להתנהג כראוי) שבהם מתחילה הגאולה, אין, לדאבוננו, כל "אתחלתא" או "ראשית צמיחה", ועדיין אנו בגלות, גם אם יתגלו מצבים פיסיים טובים יותר משהיו במשך שנות הגלות. הסתמכות בענינים כאלה על מדרשים מסויימים אינה במקומה – כמוסבר לעיל – כשמדובר בענינים מעשיים.
הדבר דומה למסופר על ידי חז"ל במדרש שמיד לאחר חורבן בית המקדש "נולד מושיען של ישראל". לפי זה היינו צריכים לומר שכבר אז היתה "אתחלתא דגאולה". כך הדבר לגבי התפתחויות שונות התואמות מדרשי חז"ל שונים. כשאנו רוצים לבדוק את המונח "אתחלתא דגאולה" למעשה – אין לנו אלא דברי הפוסקים.
אדרבה: הרגשה מוטעית כאילו מצבים מסויימים יצרו תקופה של "אתחלתא דגאולה" – בשעה שלא כך הדבר – עלולה, חלילה, לעוות את כיסופי הגאולה הטבעיים שישנם בנפשו של כל אחד מישראל. הרגשה כזו מביאה, ח"ו, להרחקת הגאולה, שכן זו בחינת "שמים חושך לאור", ולכן אנו רואים שמבחינה רוחנית ישנה בשטחים מסויימים התדרדרות, דבר שהוא עצמו מוכיח שאין כאן עדיין שלבים של התקדמות.
כאשר הדברים יהיו ברורים לכל – יביאו כיסופי הגאולה לכך שכל יהודי יחפש דרך לחזור בתשובה וכש"ישראל עושים תשובה – מיד הם נגאלים".

* *

דיון נרחב ומעמיק בשני הפרקים האמורים של "משנה תורה" יגלה לנו פרטים רבים בסדרי הגאולה, ולא כאן המקום.
יש לשים לב ולדייק בביטויים וניסוחים שונים בדברים אלה של הרמב"ם, וללמוד מהם רבות.
מתוך הסתכלות בזה יובן, בין השאר, הציטוט הנרחב והמפורט מנבואת בלעם (ותוך איזכור העובדה: "אף בפרשת בלעם נאמר"): "אראנו ולא עתה, אשורנו ולא קרוב; דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל, ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת, והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר אויביו". ההרחבה שהיא בלתי רגילה בפסקיו, תוך כדי כך שהרמב"ם טורח לפרש את משמעות הפסוקים המצוטטים – כל זה מכריח אותנו להתעמק בדברים, לדייק בהם, ולהתאמץ להבינם היטב.
בין השאר יש לשים לב כי סדרם של אותם פסוקים הנדרשים ע"י הרמב"ם על המלך והמשיח תואם את הסדר בשלבי הגאולה כפי שהרמב"ם מפרט אותם לאחר מכן.
"אשורנו ולא קרוב" – מגלה לנו את עצם הופעתו של המלך המשיח, "וקם שבט מישראל" – רומז לפעליו של המשיח בתוך בני ישראל ("ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה") "וקרקר כל בני שת" – מכוון לשלב של "וילחם מלחמות ה' וינצח", "והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר" – הרי זה הענין של "ובנה מקדש במקומו" ("ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו" כמצוטט ע"י הרמב"ם באותו הקשר), וכן של "ויתקן את העולם כולו".
(ישנם, כאמור, עיונים רבים בפרקים אלה, כפי שמוסברים בהרחבה בשיחות הקודש, אך קצרה היריעה).

* *

מן הפסוק "דרך כוכב מיעקב" אנו לומדים כי יש ניצוץ של משיח בכל אחד ואחד מישראל, יהא מצבו הרוחני אשר יהא.
מזה מובן כי יש קשר נשמתי הדוק בין המלך המשיח לבין כל אחד מישראל. הגאולה העתידה תהיה לכן שלימה, ובין השאר בכך שהמשיח לא ישאיר אף יהודי בגלות, לא בגלות רוחנית ולא בגלות גשמית. הוא יגאל את כל בני ישראל – גאולה רוחנית וגאולה גשמית.
הנה, הנה המשיח בא! "הנה זה עומד אחר כתלנו, משגיח מן החלונות, מציץ מן החרכים" כבר נבקעו בקיעים בחומת הגלות הרוחנית, תהליך התשובה החל.
הבה כולנו נעשה הכל כדי לנתוץ לגמרי את הכתלים והחומות המסתירים ומונעים את התגלות המשיח. את זה נעשה על ידי תוספת של תורה ושל צדקה אמונה וצפיה, עשיה להחשת הגאולה השלימה והאמיתית!

הרעיון מיוסד על שיחת י"ב בתמוז תשל"ח ומבה"ח מנ"א תשל"ו